איך כל זה התחיל?
משנת 1973 עסקתי כמנהלת חשבונות מצליחה, מרוויחה טוב, נשואה ואם לחמישה ילדים מקסימים. החיים היו חיים שגרתיים והכל סבב סביב משפחה וילדים.
בשנת 1994 חלה בני הרביעי אביחי בן ה-6 במחלת הסרטן, ואז החלה חצי שנה של טיפולים כימותרפיים קשים עם הרבה סבל וכאב לכולנו.
היינו מאוד אופטימיים, וקיבלנו עזרה מאנשים נפלאים – תמיכה, אהבה, תקווה, וכמובן – הרפואה הקונבנציונלית עשתה את כל מה שהיא יודעת. הכל נראה בסדר והסיכויים להחלמה היו גדולים מאוד, אך המצב התהפך ובסוף הגורל הכריע. בערב שבת שלושה ימים לפני השחרור מבית החולים וסיום הטיפולים, הכימותרפיה פגעה במערכת חיסונית. המערכת לא תפקדה, מה שאפשר לחיידק לחדור לדם ותוך מספר שעות אביחי כבר לא היה אתנו.
כאן חיי התרסקו – בדמיוני אני רואה קערה מקריסטל נופלת לרצפה ומתנפצת למיליון חתיכות – כך קרה לגוף שלי ולתודעה שלי, ולא היה דבר שיכל לעזור לי באותו רגע לנסות ולאסוף את השברים ולשקם את משפחתי.
ניסיתי הכל: פסיכולוג, רב, תפילה, שיחות עם אנשים טובים שעשו הכל כדי לתת לי תקווה להמשיך הלאה שאוכל לחיות חיים נורמליים – אבל כלום לא עזר, מצב בריאותי התחיל להידרדר, ייאוש ודכאון תקפו אותי. הסיבה היחידה שבגללה התעוררתי כל בוקר זה היה הילדים שלי, לי לא היה מה לתת להם אבל להם היה המון מה לתת לי.
חלפו כשנתיים ואני מתפקדת כמו רובוט – אין בי טיפת חיים הכל מזויף – על פניו היה נראה לכולם שאני בסדר – מחייכת, צוחקת, יוצאת לעבודה – אך האמת היא שנמאס לי מעצמי – מעצבות, מבכי, מכאבים בכל הגוף – לא היה תא בגוף שלי שלא כאב. באחד הימים כשחזרתי מהעבודה התיישבתי אצלי בגינה וחשבתי: "אני חייבת להחליט מה אני עושים עם חיי? אי אפשר להמשיך כך. או לחיות או למות."
אבל לא ידעתי מה לעשות לאן לפנות הרי ניסיתי ושום דבר לא שינה את התחושות והרגשות – הכאב היה שם ופירק אותי לאט לאט.
הסתכלתי סביבי ופניתי לשמיים לבורא העולם וביקשתי שישלח לי עזרה אמרתי לו :
אני בוחרת בחיים – לא רוצה לחיות בכאב ובעצב, אני חייבת לקבל עזרה מלמעלה, אני זקוקה לאנרגיה שאוכל לאסוף את השברים ולרפא את עצמי ואת בני משפחתי (שגם מצבם היה קשה מאוד) – כי בני אדם כאן למטה לא יכולים לגעת בי ולשחרר אותי מהכאב.
באותו רגע משהו נגע בי – ידעתי שהתפילה שלי נשמעה, משהו בפנים נתן לי את התקווה שהעזרה לה אני מצפה עוד תגיע, והייתה לי הארה שאנרגיה שאני מחפשת תגיע, אני רק צריכה להיות ערנית ולחפש אותה. זה עשה אותי ערנית ונתן לי רצון לצאת ולחפש, באמונה שהעזרה בדרך.
כעבור מספר שבועות ראיתי מודעה בעיתון על פתיחת קורס רייקי במתנ"ס השכונתי. הדבר שמשך את תשומת ליבי היו המילים חיזוק אנרגיה – חשבתי לעצמי זה בדיוק מה שאני צריכה. המשלוח הגיע, למרות שלא היה לי מושג לאן אני הולכת ומה אלמד. נסעתי למתנ"ס ונרשמתי לקורס.
השתתפתי בקורס בן שני מפגשים. כשהתעוררתי למחרת המפגש הראשון, ידעתי שקרה משהו לגוף שלי, ולתודעה שלי. הבנתי שהגוף שלי קיבל בדיוק את מה שהוא היה צריך כדי להניע אותי. למזלי הרב הימים התחלו לקבל גוון שונה מיום ליום.
המפגש שלי עם רייקי היה בתחילת 1997. זו הייתה היכרות ראשונית עם העולם ההוליסטי. כך מצאתי דרך לרפא את עצמי ואת משפחתי, פריצת דרך לטיפול עצמי דרך לימוד השיטות השונים שמוזכרות למעלה.
בשנת 2002 כבר הייתי בן אדם בריא ושמח ומשפחתי שוקמה. הייתה לי הארה בפעם השניה: עכשיו שאני מרגישה כל כך טוב ויש לי המון ניסיון וידע אסור לי לשמור אותו לעצמי, יש לי את היכולת לצאת ולטפל, לעזור לאנשים ולהתקדם לכיוון היעוד שלי. ידעתי שזה לא קל, למשל היה לי פחד לדבר מול אנשים, הייתי מאוד ביישנית וחסרת ביטחון – אבל ידעתי שאקבל את כל העזרה. אני רק צריכה להחליט ולפעול. ואכן כך היה.
עזבתי מקום עבודה כמנהלת חשבונות מצליחה ומבוקשת. כולם חשבו שהשתגעתי ואתחרט, ולשמחתי זה לא קרה. הבנתי שמצאתי את היעוד שלי בחיים לטפל וללמד, והחיים חייכו אלי בלי סוף ואני מודה לאלוקים על אהבתו הגדולה אלי.
ב- 2004 התחלתי את עבודתי ב"מכבי טבעי בירושלים" ושם רכשתי עוד ידע וניסיון, ובמקביל אני מלמדת ומטפלת באופן עצמאי.
בשעה שאני כותבת לכם ומסתכלת אחורה, אני רואה את עצמי. עברתי שינויים גדולים בכל תחומי החיים שלי, שגרמו לי להיות אדם טוב יותר, שמח, ומועיל בחיים האלה. אני חיה את חיי בשמחה, אביחי שלי היקר מחייך אלי ומלווה אותי בכל יום, הזיכרונות עליו הם שמחה ושיעורים גדולים שלמדתי בזכותו.
הפרדה היא זמנית ובסוף הימים כולנו ניפגש ונחייך על הזמן שבילינו בעולם החומר ועל מה שלמדנו.
היום אני מבינה שיש לנו את היכולת לצאת ממעגל הכאב והסבל, צריך רק לבחור בחיים והעזרה תגיע.
מאחלת לכם חיים שמחים ומאושרים ומקווה לראותכם.